מחלות-חניכיים


מהי מחלת חניכיים

שיעור המבוגרים בארץ הסובלים מדלקת חניכיים הינו גבוה ביותר ומתקרב למאה אחוז. הגורם העיקרי לאובדן שיניים במבוגרים הינו מחלת חניכיים. מחלת החניכיים מתבטאת במגוון צורות, החל מדלקת קלה ומקומית ועד למחלה קשה ומפושטת עם השפעות על כלל מערכות הגוף (למשל בעיות לבביות, קושי באיזון סוכרת וכו').
בצורה הקשה והמתקדמת, מחלת חניכיים גורמת לאובדן שיניים. טיפול במחלת חניכיים הינו הנדבך הראשון בטיפול שיניים, ואם לא מגיעים לעצירה או שליטה על מחלת החניכיים טיפול השיניים כולו נדון לכישלון. לכן, התייעצות עם מומחה למחלת חניכיים חשובה מאד לפני שיקום פה. גם לפני יישור שיניים- טיפול אורתודונטי -חשוב לוודא שאין מחלת חניכיים- בעיקר במבוגרים אולם גם בילדים.
מחלת החניכיים הינה מחלה כרונית, ובדרך כלל לא גורמת לכאבים או אי נוחות. אי לכך אחריותו של הרופא להסביר למטופל על מהותה של מחלת החניכיים ולדאוג שיטפל בה.


 
י

נפיחות של החניכיים ללא אבדן עצם


התפתחות ממצב של חניכיים בריאים (משמאל), לדלקת חניכיים - ג׳ינג׳יביטיס (בתווך) ועד למחלת חניכיים - פריודונטיס (מימין)


ג׳ינג׳יביטיס Gingivitis

במצב של ג'ינג'יביטיס, החניכיים נפוחים, אדומים ומדממים בקלות (למשל כשנוגסים בתפוח או במהלך הצחצוח). המאפיין של ג'ינג'יביטיס הוא שאין אובדן של עצם או של הרקמות התומכות של השיניים. מחלת חניכיים זו נגרמת עקב צחצוח שיניים לקוי ובלתי מספיק. אולם, על ידי טיפול מקצועי והקפדה ביתית קפדנית על צחצוח שיניים טוב ונכון, וניקוי בין השיניים מצב זה הפיך לחלוטין. כלומר, טיפול הולם יכול להביא לריפוי מלא של ג'ינג'יביטיס.
מכאן החשיבות הרבה של טיפול במחלת חניכיים כבר בשלבים מוקדמים!

הגורם העיקרי להתפתחות ג'ינג'יביטיס הינו רובד החיידקים- הפלאק. זוהי שכבה דקה של חיידקים שמצטברת על פני שטח השן, בדרך כלל על גבול החניכיים. אם לא מסירים את הרובד על ידי צחצוח רציף, טוב ונכון, הרובד מסתייד והופך לאבנית. את הרובד ניתן להסיר על ידי צחצוח טוב אולם לצורך הסרת האבנית יש צורך בניקוי מקצועי על ידי רופא השיניים או השיננית. גורמים שתורמים לג'ינג'יביטיס הם: סכרת ומחלות נוספות, עישון, גיל מבוגר ונטייה גנטית. שינויים הורמונלייים, הריון ותרופות שונות יכולים גם הם לתרום להתפתחות דלקת החניכיים.
י

צילום רנטגן שמדגים אובדן עצם מקומי בצד אחר של השן
 

Periodontitis  (פריודונטיטיס)


ג'ינג'יביטיס שאינו מטופל יכול להתקדם עם הזמן לפריודונטיטיס. זוהי ההתבטאות הקשה יותר של מחלת חניכיים. זוהי מחלת חניכיים שפוגעת בעצם שמחזיקה את השיניים. המחלה קיימת אצל כשליש מהמבוגרים מעל גיל 35 ובצורתה החמורה והמפושטת ב 11 אחוזים מהאוכלוסיה המערבית לערך. הרובד החיידקים מתפשט וצומח מתחת לקו החניכיים. החיידקים משחררים רעלנים (טוקסינים), ואלו מגרים את החניכיים. הרעלנים גורמים לתגובה דלקתית כרונית, שבה הגוף מתחיל לתקוף את עצמו, וזה גורם להרס של העצם ושאר הרקמות התומכות של השיניים. החניכיים מתרחקים מהשן, וכך נוצרים כיסים.
כיסים אלו מזדהמים ומעמיקים במקביל להתקדמות המחלה. הכיסים מהווים מלכודת לרובד ולחיידקים והרס החניכיים נמשך. ככל שהמחלה מתקדמת הכיסים מעמיקים, והשן מתרופפת. לכן, אחת מהמטרות של טיפול חניכיים הינה צמצום הכיסים בחניכיים. ללא טיפול, השן כבר לא מתפקדת, גורמת לעיתים לכאבים ואין אפשרות לטפל בה. שן כזו מהווה מוקד זיהום ויש לעוקרה. תהליך דלקתי זה איננו כואב, עד לשלבים מתקדמים מאד!
 

מיון מחלות חניכיים

מיון ראשון הוא החלוקה לגינגיביטיס ופריודונטיטיס. גינגיביטיס היא בעיקרה דלקת של הרקמה הרכה, היא הפיכה בעזרת טיפול נכון ואין פגיעה בעצם המאחזת את השיניים. פריודונטיטיס- יש פגיעה בעצם שמעגנת את השיניים, והפגיעה בעצם ניכרת גם לאחר טיפול. הסימנים החיצוניים בשלבים הראשונים דומים בשניהם ומתבטאים באודם של החניכיים ודימום בזמן צחצוח. בשלבים המתקדמים של פריודונטיטיס יכולה להיות ניידות של השיניים ושינוי עמדה של השיניים. בשלב הסופי של מחלת חניכיים שיניים, עלולות לנשור. חשוב לזכור שמחלת חניכיים איננה כואבת עד השלבים המתקדמים.

חלוקה נוספת של מחלות חניכיים היא חלוקה למחלת חניכיים כרונית או אגרסיבית. בכל אחד מהם ניתן למדוד את חומרת המחלה- קלה, בינונית או מתקדמת. מחלת החניכיים הכרונית הינה הצורה הנפוצה יותר של מחלת חניכיים.

את מחלת החניכיים ניתן למיין גם לפי אחוז השיניים שנפגעו ממחלת החניכיים. מחלת חניכיים יכולה להיות מקומית- לפגוע במספר מועט יחסית של שיניים. ומחלת חניכיים יכולה להיות מפושטת- במרבית השיניים יש מחלת חניכיים.

 
פריודונטיטיס מתקדמת (Severe Periodontitis)
מצב זה מאופיין בסימנים של מחלת חניכיים קלה ובינונית, אולם מידת אובדן העצם גדלה. דבר זה גורם להעמקה נוספת של הכיסים, ומופיעה ניידות של השיניים ושינוי בעמדת השיניים. המתרפא חש שחלק משיניו מתנדנדות, ולעיתים ניתן להבחין גם בפתיחת מרווחים בין השיניים.

במחלה מתקדמת - נסיגה נוספת של העצם וחשיפה של השורש. הכיסים מעמיקים

הטיפול הראשוני גם כאן יהיה הקצעת שורשים ושיפור הצחצוח, אולם, עקב חומרת המחלה יתכן מאד שיהיה צורך בטיפולים נוספים. במצב שבו יש כיסים עמוקים, ההקצעות פחות יעילות וגדלים הסיכויים שבמהלך הניקוי לא ניתן יהיה לסלק את כל האבנית.
מחלת חניכיים כרונית קלה עד בינונית
(Mild to Moderate Chronic Periodontitis) זוהי הצורה הנפוצה ביותר של מחלת חניכיים, בקרב מבוגרים בני כארבעים ומעלה. ההרס מתקדם עם השנים ולכן המחלה נפוצה יותר אצל מבוגרים. אצל מבוגרים, גדולים יותר הסיכויים למצוא הרס מתקדם יותר של העצם, בגלל הנזקים המצטברים עם הזמן.
הדלקת מתקדמת ברקמות התומכות של השן ובעצם המקיפה אותה. המחלה מאופיינת באובדן מתקדם של העצם. בבדיקה ניתן למצוא כיסים בינוניים סביב השיניים. לעיתים יש גם נסיגה של הרקמה הרכה וחשיפה של שורש השן (מכונה רצסיה). שורש השן נראה ארוך יותר מבעבר.
טיפול בשלבים הראשונים של המחלה יצריך טיפול שמרני יותר- הקצעת שורשים בלבד ושיפור בצחצוח השיניים. אולם, אם המחלה הגיעה לשלבים מתקדמים יותר, הטיפול יהיה יותר מורכב ויותר ארוך.
 

מחלת חניכיים אגרסיבית (Aggressive Periodontitis)
מחלה זו מופיעה בעיקר אצל צעירים- עד גיל 35 בערך. המחלה יכולה להופיע בשיניים הנשירות או הקבועות. מחלה זו מלווה לעיתים נדירות בפגיעה כלשהי במערכת החיסונית- פגם בנדידה של הכדוריות הלבנות.
המחלה מתקדמת במהירות, ואובדן העצם המאחזת נעשה תוך זמן קצר. מידת הפגיעה איננה תואמת את גיל המטופל. צורה זו של מחלת החניכיים הינה משפחתית ומופיעה בכמה בני משפחה. לכן, אם המחלה מאובחנת אצל אחד מבני המשפחה, חשוב להביא גם את שאר בני המשפחה לבדיקה אצל מומחה למחלות חניכיים.
הטיפול במחלת חניכיים אגרסיבית כולל לעיתים טיפול באנטיביוטיקה סיסטמית.



תמונה קלינית ותמונה רנטגנית של פה בריא ולידו פה עם מחלת חניכיים מתקדמת
 
טיפול תחזוקתי

תחזוקה פריודונטלית

השיניים צריכות תחזוקה! כמו כל איבר וכל חפץ, גם את השיניים צריך לשמור ולתחזק. לאחר ביצוע טיפולים פריודונטליים שונים, דוגמת ניתוחים, השתלות ובעיקר הקצעת שורשים, יש לבצע תחזוקה שוטפת. זהו שלב חשוב ביותר, והוא קריטי להצלחת הטיפול! אפילו תוצאות מעולות שהושגו בשלב הראשון לא ישמרו לזמן ארוך אם לא תהיה תחזוקה טובה ורציפה.
 

הטיפול התחזוקתי כולל

פגישת תחזוקה מתחילה בבירור המצב הרפואי- האם חל שינוי בריאותי כלשהו, בדיקה פריודונטלית (עליה יש כתבה נפרדת) ודנטלית והערכה של איכות הצחצוח.
לפי הממצאים יינתן טיפול שכולל שיפור הצחצוח כולל ניקוי בין השיניים, הסרת רובד ואבנית וטיפול תרופתי מקומי לפי הצורך.
מטופלים אשר סבלו בעבר ממחלת חניכיים ידרשו לבצע טיפולי תחזוקה אחת לשלושה חודשים. זאת, במטרה לשמור על בריאות החניכיים לאורך זמן.
חלק קטן מהאוכלוסייה הסובל ממחלת חניכיים יראה הידרדרות למרות טיפול תחזוקתי נאות והיענות טובה של הפציינט. במתרפאים אלו יש לשקול טיפול נוסף.

 
טיפול שמרני – הכנה ראשונית - טיפול אנטי זיהומי

  • בדיקה ואבחון של מחלת חניכיים

    על מנת להעריך האם מטופל סובל ממחלת חניכיים יש צורך בשלבים הבאים:

    1. בדיקה אקסטרה-אורלית – מחוץ לחלל הפה
    2. בדיקת רקמות אינטרה-אורלית.....
     

  • מיון מחלות חניכיים

    מיון ראשון הוא החלוקה לגינגיביטיס ופריודונטיטיס. גינגיביטיס היא בעיקרה דלקת של הרקמה הרכה, היא הפיכה בעזרת טיפול נכון ואין פגיעה בעצם המאחזת את השיניים. פריודונטיטיס- יש פגיעה בעצם שמעגנת את השיניים

     

  • הדרכה בשמירה על גהות הפה- (היגיינה אורלית)

    החלק הראשון והחשוב של הטיפול במחלת חניכיים הינו הדרכה לבקרת רובד על ידי המטופל. הדרכה לצחצוח על ידי מברשת, קיסמים, חוטים דנטליים ומברשות לניקוי בין השיניים.

  • הקצעת שורשים

    במקביל, מבוצעת הקצעת שורשים וסילוק אבנית תת ועל חניכית. הקצעת שורשים מסלקת חלק ניכר מן הגורמים לזיהום- אבנית ורובד חיידקי, ונותנת לגוף תנאים טובים לטפל בעצמו במחלת החניכיים.
    טיפול זה נעשה בהרדמה מקומית ונמשך מספר ישיבות.

    לעיתים מוסיפים במקביל חומרים ותכשירים אנטי בקטריאליים מקומיים- דוגמת Periochip או Arestin או דומיהם.


    החדרת פריוצי׳פ לכיס פריודנטלי
        
    החדרת ארסטין לכיס פריודונטלי
     
      

  • עקירת שיניים אבודות

    שיניים שעל פי הבדיקה הקלינית, הרנטגנית או על פי התכנון השיקומי ברור כבר בשלב הראשוני שיש צורך לעקור אותן. הנטייה שלנו היא לשמור ככל האפשר על המשנן הטבעי ולכן נעקרות בשלב זה רק שיניים אבודות לחלוטין.

  • במידת הצורך ניתן קורס של אנטיביוטיקה סיסטמית

    מחלת החניכיים הינה מחלה זיהומית הנגרמת על ידי שילוב של גורמי סיכון ומגוון חיידקים. במחלת חניכיים אגרסיבית או אצל מתרפאים בעלי סיכון מוגבר למחלת חניכיים- לדוגמא- מעשנים כבדים או חולי סוכרת ועוד, ניתן לתת בנוסף לטיפול המקומי, גם טיפול אנטיביוטי סיסטמי (דרך הפה).
  • טיפול בגורמים מקומיים התורמים למחלת החניכיים:
    החלפה או תיקון של שחזורים לקויים, סילוק עששת וטיפול בסגר לפי הצורך.

  • שליטה בגורמי סיכון נוספים

    התקנת כתרים זמניים לתקופת ביניים, השלמת שיניים חסרות על ידי תותבות לצורך הפחתת העומס על השיניים הנותרות, סילוק הרגלים מזיקים, סד לילה ועוד לפי הצורך.

  • הפסקה/הפחתת עישון


    ידוע מעל לכל ספק שלעישון יש תרומה משמעותית וניכרת בהתפתחות ובהתקדמות של מחלת חניכיים. כמו כן, העישון מפריע לריפוי ושיקום רקמות בכל אחד משלבי הטיפול. בשיקום על גבי שתלים הקשר הסטטיסטי מובהק וברור- אחוזי ההצלחה של שתלים בקרב מעשנים נמוך משמעותית לעומת כאלו שאינם מעשנים.

  • טיפול/איזון מחלות סיסטמיות

     

    קיים קשר בין מספר מחלות סיסטמיות לבין מחלת חניכיים. הקשר הוכח לגבי מחלות לב, סוכרת והריון (אם כי יש טוענים שזוהי איננה מחלה...). הקשר הינו דו סיטרי, כלומר, במקרה של סוכרת למשל- קיומה של הסוכרת מחמיר את מצב החניכיים וחניכיים דלקתיים ובלתי מטופלים מקשים על איזון הסוכרת. במקרה של מחלות לב הוכח שיש קשר בין דלקות חניכיים ומחלות לב. דלקת החניכיים יכולה לגרום לשחרור של גורמי דלקת לזרם הדם וזה יכול לתרום להתפתחות משקעים וחסימות בעורקים הכליליים (הקורונריים).

  • שינוי תרופתי במידת הצורך

    ישנן תרופות הגורמות להגדלת חניכיים או עלולות להחמיר את מצב מחלת החניכיים. הדוגמא הבולטת והנפוצה ביותר הינה תרופות להורדת לחץ דם. תפקידו של רופא החניכיים הינו לאבחן את הגורם לבעיה אך החלפת התרופה תיעשה על ידי רופא המשפחה- בייעוץ עם רופא החניכיים.
     

  • הערכה של הצלחת הטיפול האנטי זיהומי

    בדיקה חוזרת זו מתבצעת לאחר 2-3 חודשים לאחר הטיפול הראשוני.
    הסיבה להמתנה הינה שזהו פרק הזמן הנחוץ לירידה בסימני הדלקת ולתגובת הגוף לפעולות שנעשו על ידי הרופאה או השיננית והטיפול הביתי הקפדני. הבדיקה דומה לבדיקה הראשונה, ומשווים בין התוצאות של שתי הבדיקות.
    תוצאות הטיפול המצופות:
    • ירידה בדימום מהחניכיים
    • הפחתה בעומק הכיסים
    • העלמות סימנים קליניים של דלקת חניכיים
    • שיפור או יציבות של התאחיזה
    • ירידה או יציבות בניידות שיניים
    • ירידה בכמות הרובד החיידקי
    אם הטיפול האנטי זיהומי הביא לשיפור במצב החניכיים, יש לקבוע תכנית תחזוקה ואת פרקי הזמן המומלצים בין ישיבות התחזוקה. בשלב הראשוני מומלץ בדרך כלל על ישיבת תחזוקה כל שלושה חודשים. אם לא מתקבל ריפוי, יש צורך בטיפול אנטי זיהומי נוסף: המשך הטיפול האנטי זיהומי- הקצעות חוזרות, החדרת חומרים לחיטוי מקומי (פריוצ'יפ, ארסטין כלוסייט וכו') או טיפול כירורגי. במקרים קיצוניים אין מנוס מעקירת שיניים.
+